חדושי הר"י מיגאש על שבועות ז׳

1 ודאמרינן והא מיבעי ליה לכדרבי אבהו דאמר ר' אבהו שלש כריתות האמורין בשלמים למה אחת לכלל ואחת לפרט ואחד לדברים שאינן נאכלין פי' כגון עצים ולבונה וכיוצא בהן עיקרא במסכת זבחים דף מו ודאמרינן ולרבי שמעון דאמר דברים שאינן נאכלין אין חייבין עליהם משום טומאה עיקרא בסיפרא בסוף הא ברייתא שהזכרנו למעלה דקתני התם ר' שמעון אומר מה שלמים מיוחדין שהן ראוין לאכילה אף כל שהוא ראוי לאכילה יצאו עצים לבונה וקטרת ועיקר מימריה נמי דקאמר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול מפרש נמי בסיפרא דתניא התם ר"ש אומר מה שלמים מיוחדין שהן מיוחדין על מזבח החיצון יצאו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאינן על מזבח החיצון שאין חייבין עליהם משום פיגול והיינו דאמרינן הכא לאתויי חטאות הפנימיות פי' שהן פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים הטמא מתחייב עליהם אם נגע בהם טומאה והיינו טעמא דקרי להו פנימיות דכתיב בהו והזה שבע פעמים לפני ה' וזה שאמרנו:

2 אלא אמרי נהרדעי שלש טומאות האמורות בשלמים פי' שלש טומאות הללו הן הכתובים בשלשה פסוקים שהזכרנו לעיל שהשנים מהם לענין שלמים והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו וגו' נפש אשר תגע בכל טמא וגו' והאחד אמור אליהם לדורותיכם וגו' ושלמים בכלל כל הקדשים כמו שכתבתי למעלה ושלשה פסוקים אלו כתיב בהו טומאה ולפי שעלה בדעתו לר' כי הטומאה הכתובה באחד מהם מופנה היא וללמוד ממנה לטומאה הכתובה בקרבן עולה ויורד כתבה רחמנא ואעפ"י שהכרת כתיבה בה כבר אמרנו שאינו מופנה אלא לאתויי דברים שאינן נאכלים אי נמי לאתויי חטאות הפנימיות לר"ש הוא דכתבה רחמנא:

3 ואקשינן והאי מבעי ליה דאיידי דבעא למכתב כרת לכדרבי אבהו כתב נמי טומאה פי' דהא אי אפשר לכתוב כרת בלי טומאה:

4 אלא אמר רבא אתיא טומאתו טומאתו וכו' פי' לא בא רבא ודאי לדחות דברי ר"ש שלמד טומאת קדש מבהמה טמאה אלא לדחות ההיא דאמרינן ואיתקש מקדש לקדש הוא שאמר רבא אתיא טומאתו משום דקשיא לן ההיא היקשא אי הכי תרומה נמי וכו' והיינו דאמרי' הכא ואלא בה למה לי כלומר כיון שלא למדנו למקדש מהיקש כי היכי דנצטרך בה למעוטי תרומה שלא נלמוד גם אותה מהיקש אלא מטומאתו טומאתו למדנו אותה ונדחה היקש מעיקרו אלא בה למה לי ומהדרינן לרבות נבלת עוף טהור שאם אכל אותו אדם טהור ונטמא מחמת אכילתו ואח"כ אכל את הקדש או נכנס אל המקדש בשוגג שיתחייב בקרבן עולה ויורד לפי שהפסוק הזכיר שאר הטומאות ולא הזכיר טומאת נבלת עוף טהור:

5 ואקשינן והא בה מיעוטא הוא והיכי מרבינן מינה נבלת עוף טהור ומהדרינן אין דמשום דמיעוטא הוא אייתר דהא איכא מיעוט אחרינא דכתיב או כי יגע דבר נגיעה אין דלאו בר נגיעה לא פי' ונבלת עוף טהור לא מטמא בנגיעה אלא בבית הבליעה וכיון דאיכא תרי מיעוטי ממילא איתרבי דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.

6 מתני' יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים וי"הכ תולה עד שיודע לו ויביא עולה ויורד תנו רבנן וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל וגו' יש לו בענין הזה להביא שלש טומאות טומאת עבודת כוכבים ומזלות וטומאת עריות וטומאת שפיכת דמים פירוש שלא מצינו בכל עבירות שבתורה שנאמר בעושה אותן שם טומאה אלא אלו בלבד בעבודת כוכבים ומזלות הוא אומר למען טמא את מקדשי וגו' בגילוי עריות הוא אומר ולא תטמאו בהם בשפיכת דמים הוא אומר ולא תטמא את הארץ וגו' יכול זה שאמר הכתוב בשעיר הנעשה בפנים וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל על שלש טומאות הללו יהא שעיר זה מכפר כגון שהי' במזיד ולא אתרו ביה שנמצא שאינו חייב בידי אדם כלום אבל מתחייב הוא בידי שמים אי נמי כגון שעבר עליהן בשוגג ולא אתודע ליה כדי שיביא קרבן בעבודת כוכבים ומזלות ובעריות ויתחייב גלות בשפיכות דמים וכדאוקימנא לקמן יכול יהי' שעיר זה מכפר עליו וממרק ממנו העון ולא יהיה חייב כלום בידי שמים ת"ל מטומאות ולא כל טומאות לפי שלשון מטומאות מקצת הטומאות הוא משמע כלומר וכפר על הקדש ממקצת הטומאות וכיון שלא בירר איזה טומאה היא שמכפר עליה ואיזו טומאה היא שאין מכפר עליה יש לנו לומר אי זו טומאה זו שמצינו שחלק הכתוב אותה משאר הטומאות הוי אומר טומאת מקדש וקדשיו שחלק בה הכתוב להביא קרבן עולה ויורד מה שאין כן בשאר הטומאות לפי שגגתן בקרבן קבע הוא מתחייב אף טומאה זו שחלק בה הכתוב מכלל הטומאות לענין שיהא שעיר תולה טומאת מקדש וקדשיו היא. ואם תשאל והרי טומאת שפיכות דמים שחלק בה הכתוב בשגגתה שיגלה וכיון שכן אמאי לא אקשינן בגמ' ואימא טומאת שפיכת דמים דחלק שיגלה היינו טעמא דלא מקשינן הכי משום דשוגג דשפיכות דמים לאו בר קרבן הוא כלל דהא קיימא לן דבר שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת וזדון הרוצח בהריגה הוא ולא בכרת וכיון שכן זה שגולה ואינו מביא קרבן לאו חלק הוא.

7 הא דאמרינן אי נמי בהנך דלאו בני גלות נינהו פי' הנך דהוו שוגג קרוב למזיד ומפורשין הן במסכת' מכות בפרק אלו הן הגולין דף ז'.